Hagahot R. Akiva Eiger Choshen Mishpat 273 – הגהות ר' עקיבא איגר חושן משפט רעג‏ – Shulchan Arukh

דין הזוכה מן ההפקר, והפקר כיצד וכמה, ובו י״ח סעיפים(א) כָּל דָּבָר שֶׁל הֶפְקֵר, כָּל הַקּוֹדֵם בּוֹ זָכָה, בֵּין שֶׁהוּא דָּבָר מֻפְקָר וְעוֹמֵד בֵּין שֶׁהָיוּ לוֹ בְּעָלִים וְהִפְקִירוּהוּ. (ב) הַהֶפְקֵר, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ נֶדֶר, הֲרֵי הוּא כְּמוֹ נֶדֶר שֶׁאָסוּר לַחֲזֹר בּוֹ. (ג) וּמַה הוּא הַהֶפְקֵר, שֶׁיֹּאמַר אָדָם: נְכָסַי אֵלּוּ הֶפְקֵר לַכֹּל, בֵּין בְּמִטַּלְטְלִים בֵּין בְּקַרְקְעוֹת. (ד) כֵּיצַד דִּין הַהֶפְקֵר, כָּל הַקּוֹדֵם וְזָכָה בּוֹ, קָנָהוּ לְעַצְמוֹ וְנַעֲשָׂה שֶׁלּוֹ. וַאֲפִלּוּ זֶה שֶׁהִפְקִיר דִּינוֹ בּוֹ כְּדִין כָּל אָדָם: אִם קָדַם וְזָכָה בּוֹ, קָנָהוּ. (ה) הַמַּפְקִיר לַעֲנִיִּים אֲבָל לֹא לַעֲשִׁירִים, אֵינוֹ הֶפְקֵר, עַד שֶׁיַּפְקִיר לַכֹּל כִּשְׁמִטָּה. (ו) הַמַּפְקִיר עֲבָדָיו; הַגְּדוֹלִים, קָנוּ עַצְמָם; וְהַקְּטַנִּים, כָּל הַקּוֹדֵם וְהֶחֱזִיק בָּהֶם, זָכָה. (ז) הַמַּפְקִיר אֶת הַקַּרְקַע, כָּל הַקּוֹדֵם וְהֶחֱזִיק בָּהּ זָכָה. דִּין תּוֹרָה, אֲפִלּוּ הִפְקִיר בִּפְנֵי אֶחָד הֲרֵי זֶה הֶפְקֵר וְנִפְטַר מֵהַמַּעַשְׂרוֹת, אֲבָל מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים אֵינוֹ הֶפְקֵר עַד שֶׁיַּפְקִיר בִּפְנֵי ג׳, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה אֶחָד זוֹכֶה, אִם רָצָה, וְהַשְּׁנַיִם מְעִידִים. {הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּאֲפִלּוּ בֵּינוֹ וּלְבֵין עַצְמוֹ הָוֵי הֶפְקֵר (טוּר ס״ח בְּשֵׁם הָרא״ש).} (ח) הָאוֹמֵר: הֲרֵי זֶה הֶפְקֵר וָזֶה, הֲרֵי הַשֵּׁנִי סְפֵק הֶפְקֵר. וְאִם אָמַר: וְזֶה כְּמוֹ זֶה, אוֹ שֶׁאָמַר: וְגַם זֶה, הֲרֵי הִתְפִּיס הַשֵּׁנִי וְיִהְיֶה הֶפְקֵר וַדַּאי. (ט) הַמַּפְקִיר אֶת שָׂדֵהוּ וְלֹא זָכָה בָּהּ אָדָם; כָּל שְׁלֹשָׁה יָמִים יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ; אַחַר שְׁלֹשָׁה יָמִים אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ; אֶלָּא אִם כֵּן קָדַם וְזָכָה בָּהּ הֲרֵי הוּא כְּזוֹכֶה מֵהַהֶפְקֵר, בֵּין הוּא בֵּין אַחֵר. (י) הָאוֹמֵר: שָׂדֶה זוֹ מֻפְקֶרֶת לְיוֹם אֶחָד, לְחֹדֶשׁ אֶחָד, לְשָׁנָה אַחַת, לִשָׁבוּעַ אֶחָד, עַד שֶׁלֹּא זָכָה בָּהּ הוּא אוֹ אַחֵר יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ. וּמִשֶּׁזָּכָה בָּהּ בֵּין הוּא בֵּין אַחֵר, אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ. (יא) דָּבָר הַמֻּפְקָר שֶׁבָּא אֶחָד וּשְׁמָרוֹ וְהָיָה מַבִּיט בּוֹ שֶׁלֹּא יִטְּלֶנּוּ אָדָם, לֹא זָכָה עַד שֶׁיַּגְבִּיהֶנּוּ אִם הוּא מִטַּלְטֵל, אוֹ יַחֲזִיק בְּקַרְקַע, כְּדֶרֶךְ שֶׁקּוֹנִים הַלָּקוֹחוֹת. (יב) הַמִּדְבָּרוֹת וְהַיַּמִּים וְהַנְּהָרוֹת וְהַנְּחָלִים, כָּל שֶׁבָּהֶם הֶפְקֵר וְכָל הַקּוֹדֵם בָּהֶם זָכָה; כְּגוֹן הָעֲשָׂבִים וְהָעֵצִים וְהַפֵּרוֹת שֶׁל אִילָנוֹת שֶׁל יַעַר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם. (יג) הַצָּד דָּגִים מֵהַיַּמִּים וּמֵהַנְּהָרוֹת, אוֹ שֶׁצָּד עוֹפוֹת אוֹ מִינֵי חַיּוֹת, הוֹאִיל וְאֵין לָהֶם בְּעָלִים זָכָה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יָצוּד בִּשְׂדֵה חֲבֵרוֹ; וְאִם צָד שָׁם, קָנָה. וְאִם הָיוּ הַדָּגִים בְּבֵיבָרִין שֶׁל בְּעָלִים, וְכֵן חַיָּה וָעוֹף שֶׁבַּבֵּיבָרִים, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בֵּיבָר גָּדוֹל וְהוּא מְחֻסַר צֵידָה, הֲרֵי זֶה שֶׁל בַּעַל הַבֵּיבָרִים, וְהַצָּד מִשָּׁם הֲרֵי זֶה גַּזְלָן. הַלּוֹקֵחַ דָּגִים מִתּוֹךְ מְצוּדָתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ כְּשֶׁהוּא בְּתוֹךְ הַיָּם, אוֹ שֶׁלָּקַח חַיָּה מִמְּצוּדָתוֹ כְּשֶׁהִיא פְּרוּסָה בַּמִּדְבָּר, הֲרֵי זֶה אָסוּר מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. וְאִם הָיָה הַמְּצוּדָה כְּלִי, וְלָקַח מִתּוֹךְ הַמְּצוּדָה, הֲרֵי זֶה גַּזְלָן. (יד) הַפּוֹרֵס מְצוּדָה בִּשְׂדֵה חֲבֵרוֹ וְצָד בָּהּ חַיָּה אוֹ עוֹף, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ רְשׁוּת לַעֲשׂוֹת דָּבָר זֶה, קָנָה. וְאִם הָיָה עוֹמֵד בַּעַל הַשָּׂדֶה בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ וְאָמַר: זָכְתָה לִי שָׂדִי, קָנָה בַּעַל הַשָּׂדֶה וְאֵין לְבַעַל הַמְּצוּדָה כְּלוּם. {וְהוּא הַדִּין אִם הֶחָצֵר מִשְׁתַּמֵּר, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עָמַד בְּצַד שָׂדֵהוּ (טוּר סִימָן רס״ח).} (טו) דָּגִים שֶׁקָּפְצוּ לְתוֹךְ הַסְפִינָה, קָנָה בַּעַל הַסְפִינָה, שֶׁזּוֹ כְּחָצֵר הַמִשְׁתַּמֶּרֶת הִיא וְאֵינָהּ חָצֵר הַמְהַלֶּכֶת, שֶׁהַמַּיִם הֵם שֶׁמּוֹלִיכִין אוֹתָהּ וְאֵינָה הוֹלֶכֶת מֵחֲמַת עַצְמָהּ. (טז) עָנִי הַמְנַקֵּף (פֵּרוּשׁ, חוֹתֵךְ, כְּמוֹ וְנִשְׁאַר בּוֹ עֹלֵלוֹת כְּנֹקֶף זַיִת, (ישעיהו יז, ו) רַשִׁ״י) בְּרֹאשׁ הָאִילָן וּמַשִּׁיר פֵּרוֹתֶיהָ וְנָפְלוּ לָאָרֶץ; אִם בָּא לִידֵי הֶעָנִי קֹדֶם שֶׁנָּפְלוּ לָאָרֶץ קְנָאָם; וְאִם נְטָלָן (אַחֵר) אַחַר שֶׁנָּפְלוּ לָאָרֶץ, מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ. אֲבָל אִם לֹא בָּא לְיָדוֹ מִתְּחִלָּה, אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם גֶּזֵל לְהוֹצִיאָם מִיַּד הַנּוֹטֵל, אֲבָל לְכַתְּחִלָּה אָסוּר לוֹ לִטְּלָם. (יז) שַׁחֲלַיִם (פֵּרַשׁ הָרַמְבַּ״ם בְּעַרְבִי חבשא״ר וּבְלַעַ״ז קישרון) הַגְּדֵלִים בִּשְׂדֵה פִשְׁתָּן, מֻתָּר כָּל אָדָם לִטְּלָן, מִפְּנֵי שֶׁהֵם הֶפְקֵר שֶׁמַּפְסִידִים הַפִּשְׁתָּן. וְאִם הֵם עוֹמְדִים עַל הַמֶּצֶר אוֹ שֶׁהֻקְשׁוּ לְזֶרַע, אָסוּר. (יח) שָׂדֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כִּלְאַיִם, אִם יֵשׁ בּוֹ אֶחָד מִכ״ד מִמִּין אַחֵר מַפְקִירִין בֵּית דִּין כָּל הַשָּׂדֶה. מהדורה זמנית המבוססת על מהדורת הדפוסים ממאגר תורת אמת (CC BY-NC-SA 2.5)

הערות

(א) [שו״ע] שאסור לחזור בו. נ״ב עיין בתשו׳ ב״ח סי׳ קכ״ד שכתב דיכול להפקיר דבר שלא בא לעולם. וע׳ בקצות החושן סי׳ רי״א ובשו״ת מהרי״ט חאה״ע סי׳ מ׳ דכתב דאין להפקיר דשלב״ל או אינו ברשותו: (ב) [שו״ע] המפקיר לעניים. נ״ב ע׳ ירושלמי רפ״ו דפיאה הובא בהר״ש שם דאם הפקיר לישראל ולא לנכרים או לאנשי עירו ולא לאחרים לא הוי הפקר לר״ל. ולר״י הוי הפקר והובא ג״כ בתוס׳ גיטין מ״ז ד״ה אדעתא: (ג) [שו״ע] עד שיגביהנו. נ״ב וע׳ לעיל סי׳ קצ״ח ס״ד ועיין בתוס׳ בב״ק דכ״ט בחד תירוצא דאפי׳ אם להגבהה בעי׳ ג״ט מ״מ בהפקר סגי הגבהת טפח: (ד) [שו״ע] וכיוצא בהם. נ״ב אווזין ותרנגולים שאבדו והלכו להם הוי הפקר. והמחזיק בהם זכה. תוס׳ חולין דף קל״ט: רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון